תכנון ועיצוב מסיבות לילדות

הסרוויס של סבתא חיה – ואיך התחבר סיפורה למסיבת יום ההולדת של נכדתה

הגענו אל אודליה להעביר פעילות חדשה של "אצבעות מתוקות", שהבאתי מארה"ב בטיול האחרון שלי.

לבתה בת ה-9 של אודליה, ממצפה גילון , במשגב.

לאחר שקישטנו שולחן, והכנו את כל הדרוש למסיבה,

שמתי לב למטבח המעוצב בטעם של אודליה, ואהבתי במיוחד את הידיות המשולבות בחרסינה מצוירת.

ואז החל הסיפור של סבתא של אודליה.

סבתא חיה הורישה את הסרוויס הפולני המצויר שלה,

לבתה, וביקשה להעביר אותו בירושה לכל בת ראשונה במשפחה

שילווה בסיפור ההגעה שלה לארץ.

לסבתא חיה היו שלושה ילדים, תאומים ובת.

הייתה להם תחנת קמח והם היו אנשים אמידים בכפר בו חיו.

הרדיפות אחרי היהודים בפולין החלו, וכדי להנצל הם הבטיחו לשכן,

לקבל את התחנה במתנה כולל העברת הנכס רשמית בניירות חתומים,

תמורת מחסה.

השכן  הכין להם בור באדמה, להתחבא בו,

ולשם נכנסה המשפחה יחד עם הדוד.

התופת שהם עברו היתה נוראה.

התאומים חלו בטיפוס, שהיא מחלת מעיים קשה ומדבקת,

כולם היו חולים עייפים ומיואשים. אב המשפחה יחד עם הדוד

החליטו שאם הם לצאת ולחפש תרופות.

כך נפל הפור לצאת ולהביא כינין למרפא.

בדרך הדוד הרגיש שהיציאה תהייה כרוכה באסון,

ועל כן החליט לחזור. האב המשיך בדרכו לנסות ולהציל

את משפחתו השקועה בבור האיום.

לצערם של כולם הרגשתו של הדוד התממשה,

והאב נתפס ונרצח על ידי אחד מתושבי הכפר.

התאומים מתו מן המחלה.

הסבתא השבורה, והחזקה

לא נפלה ברוחה, יצאה מהבור ודאגה לנקום את מותו של

בעלה. היא דאגה שהרוצח יבא על עונשו. הכסף באותם ימים,

היה כלי המשיג הכל. (אולי לא רק אז..).

כשנסתיימה המלחמה, וסבתא חיה יצאה מן הבור יחד עם

שארית משפחתה חולה וחלשה,

הגויים הצטלבו למראם. הם היו פגועים ממחלת עור, שדופים  ומפחידים.

סבתא חיה המרשימה הזו – ששיכלה את בעלה ושניים מילדיה באותו בור נורא,

החליטה שהיא ממשיכה לחיות, ויוצרת חיים חדשים יש מאין.

בשארית כספה קנתה סרוויס חרסינה חדש, עם כל החלקים הדרושים לארוחת פסח מרשימה.

היא העלתה את משפחתה לארץ ישראל, והקימה כאן חיים חדשים, וניצחה את הנאצים והפולנים שוחרי האסונות.

אודליה קיבלה את הסרוויס בירושה מאמה, ששרדה.

את המטבח שלה ואופיו עיצבה לזכרה של סבתה – הגיבורה.

את יום ההולדת של נעה מצורית סמדי ואני לא נשכח.

אודליה, שאת בתה באנו לשמח לכבוד יום הולדת

פתחה לנו צוהר לעולמה, לפעמים המגעים האישיים הכל כך נוגעים ללב, שאנו נתקלים בהם בחיינו,

משלבים את המעגלים שלנו עם אנשים חדשים, ויוצרים חיבורים אנושיים שבאף מקום אחר לא יכולים היו להתאפשר, חוץ מאשר בארץ לה אנו שייכים.

אוהבת אותך אודליה, אני לא בטוחה שכל הפרטים מדויקים לגמרי, אבל תודה ששיתפת אותי בסיפור שלך.

מיכל בוגרת החוג לאומנות באוניברסיטת חיפה, וקורסי אומנות בפירס קולג' לוס אנג'לס ארגון ועיצוב ימי הולדת, מלמדת ציור ורישום.

עם התגית: , ,
נשלח ב בלוג

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

 

get ideas

 

ברוכים הבאים

michal

פייסבוק